בט"ש

הגוף פה והלב שם

אני יושבת על הספה הרכה בביתי שברמת השרון. אני שוקעת אליה, והיא בתגובה מלטפת ומכילה אותי בתוכה. בחוץ חם, השמש קופחת. ובפנים מזגן נעים שמצנן אותי. אבל הגוף לוהט. בתי השחי והחיבור האחורי של הברכיים לחים ומיוזעים. הלב פועם בחוזקה. העיניים עייפות. לילות ארוכים של חוסר שינה מאחורי. והידיעה על לילות ארוכים של חוסר שינה שעוד לפניי לא נותנת לי רגיעה. לילות של התהפכויות מיוזעות. של התעוררויות מוזרות ומפורכסות מחלומות מרעידים. שאחריהן, אין סיכוי להירדם שוב. הגוף נמצא פה בבית. ברמת השרון. מכונת הנספרסו במרחק לחיצה ממש. במרחק הליכה נמצאים כל בתי הקפה הכי נחשקים במרכז.

עברית

מילניום בלבנון


הועלה ע"י איתם טובול

כשהייתי בלבנון בחגיגות המילניום (באג 2000 פחות הטריד אותנו), היינו עולים ערב ערב למארב ארטישוק. המוצב, שהיה סוג של "ראש הנקרה" הלבנוני, עמוק בתוך אותה ארץ זרה, היה מופגז כל בוקר, ולעיתים חטפנו גם טילים. רפאל זנגוויל ז"ל מגבעתי נהרג מפגיעת טיל כזה, וקצין המודיעין נפצע מרסיסים בכל גופו. האווירה הייתה מדוכדכת מאד.

עברית

יום הזכרון

שעת בוקר מוקדמת, קרני שמש ראשונות עולות מבעד לאפלה.  לילה נוסף של שינה חטופה ושעות ארוכות של שמירה ומחשבות על הבית ועל מקלחת חמה, עומד להסתיים. מזה כשבועיים אני נמצא בפעילות מבצעית במחנה הפליטים בג'נין לאחר שגויסתי בצו 8, יממה לאחר המגה פיגוע במלון פארק בנתניה, שבו נהרגו ישראלים רבים בעת שהסבו לשולחן הסדר. בראשי אני מדמיין את הרגע שבו אצא ממחנה הפליטים ואשאיר מאחוריי את מראות ההרס והחורבן שמסביבי ואת הבתים הנטושים שבהם אני מתארח ללא כל הזמנה. ריחותיהם של שאריות המזון שהושאר מאחור, כמו גם אי הסדר הקיים בבתים מרמז על החופזה שבה נטשו יושביהם ונעלמו כאילו בלעה אותם האדמה.

עברית