לוחם/תומך לחימה

הרבה זמן עבר מאז ואני כבר לא זוכר הרבה

הרבה זמן עבר מאז ואני כבר לא זוכר הרבה. קראתי השבוע כתבה על שמות שנותנים לילדים לזכר ההרוגים והצטערתי נורא על שאינני זוכר הרבה משמות ההרוגים שעברו לידי. אולי הגיע הזמן לכתוב את הדברים בכדי שלא ישכחו לעולם"
עברית

לאכול טילים

קיץ 2006. מחנה שרגא. נערכים לפשוט על בינת ג'ביל. בת ההרים היפה. לומדים ביראת קודש את ציר הניווט ואת היעדים עליהם הולכים להיתפס. לשמור על הליכה מבצעית והתגנבות ליעדים הורו לנו. יורדים מהאוטובוס במושב ברעם. שומעים ברדיו כי שר הביטחון עמיר פרץ מודיע כי צה"ל עומד להיכנס לבינת ג'ביל. אכלנו טילים. תודה לך עמיר פרץ, ולא על כיפת הברזל.

הועלה ע"י אלון מרדכי.

עברית

מילניום בלבנון


הועלה ע"י איתם טובול

כשהייתי בלבנון בחגיגות המילניום (באג 2000 פחות הטריד אותנו), היינו עולים ערב ערב למארב ארטישוק. המוצב, שהיה סוג של "ראש הנקרה" הלבנוני, עמוק בתוך אותה ארץ זרה, היה מופגז כל בוקר, ולעיתים חטפנו גם טילים. רפאל זנגוויל ז"ל מגבעתי נהרג מפגיעת טיל כזה, וקצין המודיעין נפצע מרסיסים בכל גופו. האווירה הייתה מדוכדכת מאד.

עברית

על ציר מיכה

תשאל את הצרפתי ויגיד לך שקיעה זו יפה היא כמו צבעו הענוג של כוס יין אדום וחמים שאל את היפני ויתאר לך את יופיו של פרי דובדבן המתוק חמוץ ואולם אם תשאל אותי מה צבעה של השקיעה אומר רק זאת, לי צבע השקיעה הוא צבע הנחושת המותכת הניגרת בצורת דמעה אדומה מתוך קרבי הטנק שם במיכה (ציר מיכה, במזרח הגזרה המזרחית בלבנון למרגלות החרמון) הטנק נפגע מספר פגיעות בגופו כששתיים מהן (לפחות) אני זוכר שראיתי, שמעתי וחשתי בכל חושי האחת הייתה הפגיעה הישירה מפגז ח"ש 115 מ"מ של טנק T62 סורי בחלק התחתון של מרכז התובה, הפגיעה השניה היית

עברית

סיפור מלחמה

 

 

לפניכם סיפור פציעתי:

אני דב רובין, בן להורים ניצולי שואה שעלו לישראל, לאחר פירוק מחנות ההשמדה.

הם נפטרו בישראל, יהיה זכרם ברוך.

יליד 1953, ישראל.נשוי ואב לשישה ילדים.

גר בגבעת טל ראש העין.

את מלחמת ששת הימים עברתי כנער בבית ספר בפ"ת. הניצחון וסיפורי הלוחמים ליוו אותי בשנות

עברית

איך לאבד ולמצוא את אלוהים ב 5דק - מדריך מקוצר, חלק א

 

 

בשוחות- אין אתיאיסטים.
מסתבר שהיום אין שוחות, וכמה מטובי הלוחמים שהכרתי טענו שהם מאמינים שהעולם נוצר מפוק של עצמו. נו, מילא.. אבל הכוונה ברורה:
נוכח אש, כשאין במה להיאחז, גם גדול השכלתנים מחפש את אבאל'ה שייתן לו גב.
אבל זה יכול לעבוד גם להיפך. כשנתקלים במקריות הפסיכית של הלחימה, במספיק דם וחוסר תוחלת, גם הרב קוק יכול לצאת כופר לרגע...
___________________________________

 

עברית

יומני מערכה

הועלה ע"י אלון גלעד.

"לכו בכוכחם זה", סיכומו הפשוט וחסר הפאסון של שאול לסוף הקפ"ק 3 ושלושת רבעי שעשינו בשבוע האחרון. הכנות לתוכנית הגדולה על המנהרות והכנות לפשיטה על בית התצפיתן במקביל, ערבוב של צירים ושמות קוד, אוטומציה של נוהל קרב, פס ייצור של מפות מנומלצות בכפל מרובע מדויק, מודל לשבי"ה והתרגשות מלווה בתחושה שהכניסה לא באמת תקרה.

ושאול עומד שם ובמשפט אחד מפיץ רגשות מעורבים אצל כולם, "לכו בכוכחם זה", עוד שלוש שעות נכנסים. המולה של סגירות אחרונות וזיוודי תיקים, החבר'ה יורדים למטה לסיגריה וקולה אחרונה 'עאלק', קרב עזה, סיפורים קצרים, אנשים גדולים.

עברית

עמודים