געגוע

הגוף פה והלב שם

אני יושבת על הספה הרכה בביתי שברמת השרון. אני שוקעת אליה, והיא בתגובה מלטפת ומכילה אותי בתוכה. בחוץ חם, השמש קופחת. ובפנים מזגן נעים שמצנן אותי. אבל הגוף לוהט. בתי השחי והחיבור האחורי של הברכיים לחים ומיוזעים. הלב פועם בחוזקה. העיניים עייפות. לילות ארוכים של חוסר שינה מאחורי. והידיעה על לילות ארוכים של חוסר שינה שעוד לפניי לא נותנת לי רגיעה. לילות של התהפכויות מיוזעות. של התעוררויות מוזרות ומפורכסות מחלומות מרעידים. שאחריהן, אין סיכוי להירדם שוב. הגוף נמצא פה בבית. ברמת השרון. מכונת הנספרסו במרחק לחיצה ממש. במרחק הליכה נמצאים כל בתי הקפה הכי נחשקים במרכז.

עברית

ספוקן וורד - טקס 2015

ביום שלישי ה21.4.15 התקיים בבית הנסן שבירושלים טקס יום הזיכרון לנופלים ולחיים של פרויקט רסיסים.
במסגרת הטקס ניתנה במה לצד אלה שנפלו גם לאלה שחזרו בחיים.
בקטע זה תכלת זוהר מספרת בדרכה הייחודית על חוויותיה מקיץ 2014.

עברית

קטע לזכרו של גלעד

גלעד, כשהכרתי אותך היית בן 22, רגע לפני שחרור. אני הייתי חייל צעיר, ואתה היית מהוותיקים, אבל אף פעם לא נתת לי להרגיש את זה, החיוך שלך תמיד נשאר מבוייש. היינו משני קצוות הר דב, מדי פעם היינו נפגשים אצלך למעלה במוצב אפור מתחת לאדמה, שהארת בעיניים כחולות ושלווה. כשהודיעו לנו על ההקפצה לעזה, כולנו היינו כל כך לחוצים ,ואתה עמדת בצד, בתוך ההמולה, אבל נראה שהבלאגן חלף לידך. בלילה של ערב סוכות, התעוררתי מקול יריות. חצי מבולבל, קמתי, דרכתי את הנשק והתקדמתי לכיוון שממנו הגיע הירי. לאחר לחימה שארכה דקה או שתיים, אך הרגישה כמו נצח, נגשתי אליך. גופך היה מוטל על האדמה, לא זז.

עברית